יש שאלות שאף גישה טיפולית לא יכולה לחמוק מהן לאורך זמן: מה הטעם בכל זה? האם אני חופשי לבחור את חיי, או שאני כלוא בגורל? מה ייוותר אחריי? כיצד אני מתמודד עם העובדה שאני בן תמותה? הטיפול האקזיסטנציאלי לא נסוג מהשאלות הללו — הוא שם אותן במרכז העבודה הטיפולית.
הגישה האקזיסטנציאלית אינה זרם טיפולי אחד, אלא קבוצה של גישות שנולדו מהפגישה בין פילוסופיה אירופאית לבין הפסיכותרפיה. הוגים כמו סרן קירקגור, פרידריך ניטשה, מרטין היידגר וז'אן-פול סארטר הניחו את התשתית הרעיונית. מהצד הקליני, פסיכיאטרים ופסיכולוגים כמו לודוויג בינסוונגר, רולו מיי, ארווין יאלום ובריטני אמי ון דיירזן פיתחו גישות קליניות ישימות.
ארבעת 'הנתונים הסופיים' של הקיום
הפסיכיאטר ארווין יאלום, אחד מגדולי המפרשים של הגישה לטיפול קליני, זיהה ארבעה 'נתונים סופיים' (ultimate concerns) שכל אדם מתמודד איתם: המוות, החופש, הבדידות הקיומית, וחוסר המשמעות.
המוות הוא ה'נתון' הבולט ביותר. אנחנו חיים עם הידיעה שנמות, וידיעה זו יכולה להצית חרדה עמוקה — אבל גם יכולה להיות הדלק לחיים מלאים ואותנטיים. יאלום טבע את הביטוי 'ה-awakening experience' — חוויה של עמידה פנים אל פנים עם המוות (מחלה, אובדן אהוב) שיכולה לפתוח אדם לחיות מלא יותר.
החופש הוא 'נתון' שמתגלה גם כמשחרר וגם כמאיים. סארטר אמר שאנחנו 'גזורים לחופש' — אין טבע אנושי קבוע שמכתיב לנו מה לעשות. כל בחירה היא שלנו, וכל אי-בחירה היא גם בחירה. הגישה האקזיסטנציאלית מתמקדת ב'בריחה מהחופש' — האופנים שבהם אנשים נמנעים מלקחת אחריות על חייהם על ידי האשמת הנסיבות, ההורים, הגורל.
הבדידות הקיומית אינה בדידות חברתית — אפשר לסבול ממנה גם בתוך מערכת יחסים. היא העובדה שאף אדם אינו יכול להיכנס לחלוטין לתוך חוויתו של אחר. אנחנו נולדים לבד ומתים לבד, בסופו של דבר. חוסר המשמעות, לבסוף, הוא האתגר הוציהודי: אנחנו נזרקים לעולם ללא תבנית מוכנה מראש של משמעות — עלינו לבנות אותה בעצמנו.
מה קורה בחדר הטיפול האקזיסטנציאלי
הטיפול האקזיסטנציאלי מדגיש את הקשר הטיפולי כמפגש אמיתי בין שתי נשמות. המטפל מביא את עצמו לחדר — לא כ'מסך ניטרלי' אלא כאדם שגם הוא מתמודד עם אותן שאלות קיומיות. שיח כנה על המוות, על בדידות, על חשש מחיים שאינם מצטדקים — כל אלה הם חלק לגיטימי ומרכזי.
בניגוד לגישות ממוקדות-תסמינים, הטיפול האקזיסטנציאלי לא שואל 'כיצד לשנות את ההתנהגות?' אלא 'כיצד בחרת לחיות, ואיך אתה רוצה לחיות?' הוא מזמין את המטופל לבחון את 'הפרויקט הקיומי' שלו — ההנחות הסמויות, הרצונות המודחקים, הדרכים שבהן הוא נמנע מחיים אותנטיים.
טיפול זה עשוי לכלול שיחה ישירה על מוות ועל זמן, בחינה של בחירות שבוצעו והשלכותיהן, ועבודה על מה שיאלום מכנה 'הנוקשות הקיומית' — קיבעון בדפוסים שלא נבחרו באופן מודע.
הראיות המחקריות
למרות שהגישה האקזיסטנציאלית נתפסת לעתים כ'פילוסופית' מדי לחקירה אמפירית, קיימת תשתית מחקרית הולכת וגדלה. מטה-אנליזה מקיפה שבחנה 21 ניסויים מבוקרים ו-1,792 משתתפים מצאה שטיפולים קיומיים, ובמיוחד אלה הממוקדים במשמעות החיים, מציגים השפעות גדולות על תחושת משמעות, ושפעות בינוניות על סמפטומים פסיכיאטריים ועל יעילות עצמית.
הממצאים חזקים במיוחד בעבודה עם חולים גופניים — סרטן, מחלות כרוניות — שבהם שאלות קיומיות עולות באופן טבעי. התערבויות ממוקדות-משמעות, כמו זו שפיתחה ויליאם בריטביארט עבור חולי סרטן, הדגימו הפחתה משמעותית של מצוקה ושיפור באיכות החיים.
לאיזה אדם מתאים הטיפול הזה
הטיפול האקזיסטנציאלי מתאים במיוחד לאנשים שחשים ריקנות קיומית, ואינם יכולים להצביע על אירוע טראומטי מסוים כגורם לסבלם. הוא מתאים לאנשים בצמתי חיים — שינוי קריירה, פרידה, אבחנה רפואית, גיל הביניים — שבהם שאלות של זהות ומשמעות צפות. מי שחש שחיותו 'כמו שצריך' אך ללא עומק, ומי שמתמודד עם חרדה שהתרופות אינן פותרות — עשוי למצוא בגישה זו מענה.
חשוב להדגיש שהטיפול דורש נכונות להתמודד עם אי-ודאות ועם שאלות שאין להן תשובות פשוטות. הוא פחות מתאים כאשר יש צורך דחוף בהפחתת תסמינים ספציפיים — במקרים כאלה אפשר לשלב אותו עם גישות אחרות.
מקורות
- Vos, J., Craig, M., & Cooper, M. (2015). Existential therapies: A meta-analysis of their effects on psychological outcomes. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 83(1), 115–128. https://doi.org/10.1037/a0037167
- Yalom, I. D. (1980). Existential psychotherapy. Basic Books.
- van Deurzen, E. (2009). Everyday mysteries: Existential dimensions of psychotherapy (2nd ed.). Routledge.
מחפש מטפל נפשי שעובד לפי טיפול אקזיסטנציאלי?
כל המטפלים לטיפול רגשי, טיפול נפשי וטיפול פסיכולוגי בנפשולוגיה עברו אימות רישיון לפני פרסום.