הפרעת פאניקה — Panic Disorder

התקף פאניקה הוא אחת החוויות המפחידות שיכול לחוות בן אדם. הלב פועם בחוזקה, הנשימה קצרה, הגוף מזיע, ותחושה חזקה שמשהו נורא עומד לקרות, לעתים אפילו תחושת מוות קרוב. לפי ההגדרה המקובלת, ההתקף מגיע לשיאו תוך דקות (American Psychiatric Association [APA], 2022), ולרוב כל התהליך שוכך תוך כעשרים דקות בערך. אפשר להבין את האדם שמגיע לחדר מיון בטוח שיש לו בעיית לב.

מה מבדיל התקף פאניקה מהפרעת פאניקה

התקף פאניקה הוא אפיזודה. כ-28% מהאוכלוסייה חווים לפחות התקף פאניקה אחד בחייהם (Kessler et al., 2006).

הפרעת פאניקה היא מצב שמתפתח כשהתקפים חוזרים ונשנים, ומופיעה חרדת ציפייה מתמשכת ("מתי הבא?"), שינוי התנהגותי (הימנעות ממקומות, פעילויות), ולעתים גם אגורפוביה, הגבלת תנועה מחשש להיתקל בהתקף בלי דרך בריחה. חשוב לדעת שאפשר לחוות הפרעת פאניקה גם בלי אגורפוביה כלל. לא כל מי שסובל מהתקפים חוזרים מפתח הימנעות ממקומות, ומי שהחוויה שלו אינה כוללת הימנעות עדיין נכלל באבחנה במלואה.

מה קורה בגוף

ההתקף מופעל על ידי מערכת הלחימה-בריחה, תגובה אבולוציונית מושלמת לאיומים אמיתיים. הבעיה היא שהוא יכול להיות מופעל "בשגגה", כתגובה לאיתות פנימי (דפיקות לב, קוצר נשימה), לסביבה, לסטרס, ולעתים ללא כל גורם ברור. גוף האדם מגיב לתחושה כאילו היא סכנה, מה שמחמיר את התחושה ומכניס לספירלה.

חלק מהתחושות המבהילות ביותר בהתקף, נימול באצבעות או סביב הפה, סחרחורת, תחושת חנק, נובעות דווקא מהנשימה עצמה. בזמן בהלה נוטים לנשום מהר ועמוק מדי (נשימת יתר). בניגוד למה שנדמה, זה לא יוצר מחסור בחמצן, אלא דווקא ירידה זמנית ברמת הפחמן הדו-חמצני בדם, שאחראית ישירות לסחרחורת, לנימול באצבעות ולתחושת חוסר האוויר (Sardinha et al., 2009). במילים אחרות, התחושות שהכי מפחידות בהתקף הן תופעת לוואי של נשימת יתר, לא סימן לאסון רפואי. עצם ההבנה הזו כבר מפרקת חלק מהפחד.

הספירלה: כיצד התקף מתדלק את עצמו

אדם מרגיש דפיקות לב ומפרש זאת כ"אני עלול להתמוטט", הגוף מגיב בחרדה גדולה יותר, דפיקות הלב מתגברות, הפרשנות מחמירה, ומתפתח התקף מלא. עצירת הספירלה הזו היא לב הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי.

עזרה עצמית: לעבור את הגל

התקף פאניקה חולף מעצמו, כמעט תמיד תוך דקות. לכן המטרה של עזרה עצמית אינה "לעצור" את ההתקף בכוח, ניסיון להיאבק בתחושות או להשתלט עליהן רק מזין את הספירלה, אלא לאותת לגוף שאין סכנה אמיתית ולתת לגל לעבור ביתר קלות. הכלים הבאים אינם "כלי נשק" נגד החרדה, אלא דרכים לרכך את הרגע.

• נשימה איטית: מאחר שחלק גדול מהתחושות מקורו בנשימת יתר, האטה מכוונת של הנשימה מרגיעה אחת מההזנות הגופניות של ההתקף. כדאי לכוון לקצב של כשש נשימות בדקה, עם נשיפה ארוכה מהשאיפה, למשל שאיפה לספירת ארבע ונשיפה לספירת שש. הנשיפה המוארכת מפעילה את המערכת הפאראסימפתטית, זו שמרגיעה את הגוף. מטא-אנליזה מצאה שתרגול נשימתי מפחית באופן מובהק סטרס (בניתוח של 12 ניסויים מבוקרים) וחרדה (בניתוח נפרד של 20 ניסויים מבוקרים) (Fincham et al., 2023).
• עיגון בחושים: כשהקשב "ננעל" פנימה על דפיקות הלב ועל המחשבות המבהילות, החזרת הקשב אל החוץ קוטעת את הלולאה. טכניקה מוכרת היא 5-4-3-2-1: לשיים חמישה דברים שרואים, ארבעה שאפשר לגעת בהם, שלושה שאפשר לשמוע, שניים שאפשר להריח, ואחד שאפשר לטעום. זהו יישום ישיר של עיקרון מרכזי ב-CBT, הסטת תשומת הלב מהאיום הפנימי אל הסביבה. חשוב לזכור שאלו כלי ייצוב ולא תחליף לטיפול: הם עוזרים לעבור את הרגע, בעוד שההחלמה עצמה מגיעה מלמידה עמוקה יותר, שהתחושות אינן מסוכנות.

זווית להורים: איך זה נראה אצל ילדים ובני נוער?

אצל ילדים ובני נוער הפאניקה לובשת לעתים צורה שונה, ולכן קל לפספס אותה. במקום לתאר "פחד ממוות", ילד או מתבגר עשוי לבטא את המצוקה בתלונות גופניות, "כואבת לי הבטן", בחילה, כאב ראש, או בהתפרצות בכי, צרחות וזעם פתאומיים, ולא תמיד בתיאור ברור של הפחד עצמו. זו אחת הסיבות שההפרעה נוטה להתפספס בגיל הזה.

סימן שכדאי לשים לב אליו הוא סרבנות בית ספר, כלומר הימנעות מבית הספר, לעתים עם תסמינים גופניים שמופיעים בבוקר ונרגעים אם הילד נשאר בבית. זו תופעה שכיחה בהפרעות חרדה בילדות בכלל, לא רק בהפרעת פאניקה (Fremont, 2003), ואצל ילד שכבר מאובחן עם הפרעת פאניקה היא עשויה לשקף בין היתר חרדת ציפייה, פחד מההתקף הבא. תגובת ההורים משמעותית כאן. הרגעה מוגזמת או מתן אישור קבוע להימנע מחזקים את החרדה בטווח הארוך, בדיוק כמו אצל מבוגרים. הכיוון המומלץ הוא לתקף את הרגש ("אני רואה שאתה מפחד, זה נורא לא נעים") לצד עידוד עדין להתמודד ולחזור לשגרה, ובמצבים שחוזרים ונשנים, לפנות לאיש מקצוע.

טיפול

CBT הוא הטיפול היעיל ביותר להפרעת פאניקה. ניסוי מבוקר רחב היקף מצא ש-CBT יעיל לפחות כמו תרופות בטיפול מיידי, ועולה עליהן ביציבות לאחר סיום הטיפול (Barlow et al., 2000). הטיפול כולל: פסיכו-חינוך על מנגנון הפאניקה, ארגון מחשבתי, ותרגילי חשיפה, כולל חשיפה אינטרוספטיבית (כגון התרגשות מכוונת) שמפחיתה את הפחד מהתחושות הגופניות.

מקורות

• American Psychiatric Association. (2022). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th ed., text rev.). APA Publishing.
• Barlow, D. H., Gorman, J. M., Shear, M. K., & Woods, S. W. (2000). Cognitive-behavioral therapy, imipramine, or their combination for panic disorder: A randomized controlled trial. JAMA, 283(19), 2529–2536. https://doi.org/10.1001/jama.283.19.2529
• Fincham, G. W., Strauss, C., Montero-Marin, J., & Cavanagh, K. (2023). Effect of breathwork on stress and mental health: A meta-analysis of randomised-controlled trials. Scientific Reports, 13(1), Article 432. https://doi.org/10.1038/s41598-022-27247-y
• Fremont, W. P. (2003). School refusal in children and adolescents. American Family Physician, 68(8), 1555–1560. https://www.aafp.org/pubs/afp/issues/2003/1015/p1555.html
• Kessler, R. C., Chiu, W. T., Jin, R., Ruscio, A. M., Shear, K., & Walters, E. E. (2006). The epidemiology of panic attacks, panic disorder, and agoraphobia in the National Comorbidity Survey Replication. Archives of General Psychiatry, 63(4), 415–424. https://doi.org/10.1001/archpsyc.63.4.415
• Sardinha, A., Freire, R. C. da R., Zin, W. A., & Nardi, A. E. (2009). Respiratory manifestations of panic disorder: Causes, consequences and therapeutic implications. Jornal Brasileiro de Pneumologia, 35(7), 698–708. https://doi.org/10.1590/S1806-37132009000700012