הפרעה ביפולרית (דו-קוטבית) — כשהמוח נע בין שני קצוות

"כשאני במאניה אני מרגיש שאני יכול לכבוש את העולם. שבועיים אחר כך אני לא מסוגל לקום מהמיטה." "אנשים חושבים שאני סתם לא יציב, אבל מה שקורה אצלי הוא הרבה יותר מזה."

במהלך מאניה אדם יכול להרגיש בלתי מנוצח. הוא עלול להוציא עשרות אלפי שקלים בכמה ימים, לעזוב עבודה בהחלטה של רגע או להיות משוכנע שכל רעיון שעולה לו בראש הוא גאוני. כמה שבועות אחר כך, אותו אדם בעצמו עשוי להתקשות אפילו לצאת מהמיטה בבוקר. זה, בקצרה, מה שהופך הפרעה ביפולרית לכל כך מבלבלת, גם למי שחי איתה.

הפרעה ביפולרית, שנקראה בעבר מאניה דפרסיה ומוכרת באנגלית בשם bipolar disorder, היא לא עוד שם למצב רוח שמשתנה מדי פעם. וזו גם לא החלפה של שמחה ועצב בכל כמה דקות, כפי שרבים מדמיינים. מדובר בהפרעת מצב רוח שבה אדם עובר בין תקופות של מאניה או היפומאניה לבין תקופות של דיכאון, כשכל פרק כזה נמשך ימים, שבועות ולפעמים חודשים, עם פרקי רגיעה ביניהם. התקופות האלה משפיעות על השינה, על שיקול הדעת, על התפקוד היומיומי ולפעמים גם על הביטחון האישי. זו לא הפרעה נדירה. בערך אדם אחד מכל מאה יפתח ביפולר מסוג I, ועם כל הצורות של ההפרעה מגיעים לבערך 2 עד 2.5 אחוזים מהאוכלוסייה. היא מופיעה לרוב בסוף גיל ההתבגרות או בתחילת שנות העשרים, ולא פעם עוברות שנים עד לאבחנה מדויקת (Merikangas et al., 2011).

ביפולר I

פרק מאני אחד מלא מספיק כדי לאבחן ביפולר מסוג I. מדובר בשבוע או יותר של מצב רוח מרומם או עצבני, עם פגיעה ממשית בתפקוד, לפעמים עד כדי אשפוז או מצב פסיכוטי שבו המחשבות והתפיסות מנותקות מהמציאות. אצל רוב האנשים יש גם פרקי דיכאון, אבל הם לא תנאי לאבחנה.

ביפולר II

כאן התמונה שונה. יש פרקי היפומאניה לצד פרקי דיכאון מלאים, וההיפומאניה היא לא סתם מאניה קלה. היא יכולה להיראות כמו שבוע עם המון אנרגיה, פחות צורך בשינה, ביטחון עצמי גבוה, מחשבות ומילים שרצות מהר ותחושה שאפשר להספיק הכול. לפעמים היא אפילו נעימה. אדם יכול לסיים ביומיים מה שלוקח לו בדרך כלל שבוע, לישון ארבע שעות ולקום רענן. ההבדל ממאניה מלאה הוא שהפגיעה בתפקוד קטנה יותר, אין אשפוז ואין ניתוק מהמציאות. ודווקא בגלל שהיא מרגישה טוב, לא מעט אנשים עם ביפולר II מאובחנים בטעות כמי שסובלים מדיכאון רגיל, וזו טעות שמשנה את הטיפול ולפעמים אף מחמירה את המצב.

צורות נוספות

לצד שני הסוגים האלה יש עוד כמה צורות. בציקלותימיה התנודות מתונות יותר אך נמשכות זמן רב, ואנשים שחיים איתה יכולים להרגיש שהם על רכבת הרים במשך שנים, בלי להגיע אף פעם לעוצמה של מאניה או של דיכאון מלא. יש גם מצבים מעורבים, שבהם סימנים של מאניה ושל דיכאון מופיעים באותו הזמן. אדם יכול להרגיש מיואש לגמרי, ובו בזמן חסר מנוחה, מלא אנרגיה ומוצף במחשבות שרצות במהירות. ויש מי שעובר ארבעה פרקים או יותר בתוך שנה, מצב שמכונה מחזוריות מהירה.

מאניה: מה קורה בפועל

פרק מאני הוא הרבה יותר ממצב רוח טוב. הצורך בשינה יורד בלי שמופיעה עייפות, המחשבות רצות, יש תחושת גדלוּת ודחף לפעול, ולפעמים גם ניתוק מהמציאות. בזמן כזה אדם עלול לפתוח שלושה עסקים בשבוע, להזמין טיסה יקרה בלי לחשוב פעמיים, לשלוח עשרות הודעות באמצע הלילה או לריב עם אנשים קרובים, ובכל הזמן הזה להיות משוכנע שהכול בסדר גמור. זו אחת הסיבות שההפרעה מסוכנת. בזמן מאניה אנשים כמעט אף פעם לא מרגישים חולים, ולכן הם לא תמיד מזהים שהם באמצע פרק. זה לא עניין של רצון או של חולשת אופי. משהו בדרך שבה המוח עובד באותו רגע פוגע ביכולת לשפוט נכון את המציאות. חשוב גם לדעת שההפרעה קשורה לעלייה משמעותית בסיכון לאובדנות, ובדיוק בגלל זה פנייה לטיפול מוקדם ומעקב לאורך זמן הם כל כך חשובים.

הצד הפחות מדובר: זהות, יצירתיות וסטיגמה

אחד הדברים הקשים בביפולר הוא לא רק הפרקים עצמם, אלא השאלות שהם משאירים אחריהם. מי אני כשאני לא במאניה ולא בדיכאון? ההצלחות שלי בעבודה היו אמיתיות, או שזו הייתה המאניה? מישהו בכלל ירצה להיות איתי עם זה? השאלות האלה חשובות לא פחות מניהול הפרקים, ומגיע להן מקום אמיתי בטיפול.

נושא נוסף שחוזר הרבה הוא היצירתיות. הרבה אנשים חוששים שהטיפול יכבה את הניצוץ שהם מרגישים בהיפומאניה, והתמונה כאן מורכבת. בחלק מהמחקרים נראה שמקצועות יצירתיים שכיחים יותר בקרב אנשים עם ביפולר, אבל אין עדות אמינה לכך שההפרעה עצמה הופכת אדם ליצירתי יותר (Cruz et al., 2022). בדיכאון היצירתיות דווקא נחלשת, ובמאניה חזקה הרעיונות רצים מהר יותר מהיכולת לבצע אותם, כך שאדם מתחיל עשרה פרויקטים ולא מסיים אף אחד מהם. זו כנראה הסיבה שהמיתוס כל כך עקשן, ובפועל יציבות עוזרת ליצירתיות הרבה יותר משהיא פוגעת בה.

שינה וסימני אזהרה

השינה היא כנראה הגורם הכי חשוב בביפולר. ירידה בשעות השינה היא לא רק סימן של מאניה. אצל חלק מהאנשים היא גם אחד הרמזים הראשונים לכך שפרק חדש מתחיל. בן זוג ששם לב שבמשך כמה לילות אתה קם בארבע לפנות בוקר ומנקה את הבית יכול לזהות את זה עוד לפני שאתה עצמך מרגיש שמשהו השתנה. לכן שמירה על שעות שינה קבועות היא חלק מהטיפול עצמו, ולא רק המלצה כללית.

יש עוד סימנים שכדאי להכיר. אנרגיה שמזנקת בלי סיבה, דיבור מהיר, ביטחון עצמי או תחושת גדלוּת שלא אופייניים לך, עצבנות פתאומית, החלטות פזיזות והוצאות כספיות גדולות. כשאדם ובני משפחתו מכירים את הסימנים האלה מראש, אפשר לפנות לעזרה עוד לפני שהפרק מתפרץ במלואו.

כיצד מאבחנים

אין בדיקת דם ואין סריקה שקובעות שיש ביפולר. האבחנה נשענת על שיחה מעמיקה עם איש מקצוע, שבודקת איך מצבי הרוח נראו לאורך השנים. הרבה פעמים ביפולר מתחפש לדיכאון, כי אנשים מגיעים לעזרה דווקא כשהם למטה ולא זוכרים לספר על התקופות שבהן הרגישו מלאים באנרגיה. לכן איש המקצוע ישאל במפורש על פרקים של צורך מופחת בשינה. ימים שבהם ישנת שעתיים והרגשת נהדר הם רמז חשוב להיפומאניה או למאניה בעבר. גם ההיסטוריה המשפחתית חשובה, כי להפרעה יש רכיב גנטי, ולפעמים קרוב משפחה שהתנהג בצורה דומה עוזר להשלים את התמונה. בגלל כל אלה לא פעם עוברות שנים עד שמגיעים לאבחנה מדויקת.

טיפול

ביפולר דורש בדרך כלל טיפול לאורך זמן, שמשלב בין תרופות, טיפול פסיכולוגי ושינויים קטנים באורח החיים. מבחינת התרופות, ליתיום עדיין נחשב לאפשרות עם הראיות הכי חזקות למניעת פרקים חוזרים, ולצדו יש מייצבי מצב רוח ותרופות נוספות שנבחרות לפי הצורך. תרופות נוגדות דיכאון לבדן לא מומלצות, כי הן עלולות להדליק מאניה (Yatham et al., 2018).

אבל בשביל רוב האנשים, מה שמשנה את החיים ביומיום הוא דווקא מה שקורה סביב התרופות. טיפול פסיכולוגי ממוקד עוזר ללמוד להכיר את ההפרעה ואת הטריגרים ולזהות סימני אזהרה מוקדם, ולצדו יש כמה הרגלים פשוטים: לשמור על שגרת שינה קבועה, לבנות סדר יום יציב ולשתף בן משפחה שיוכל להעיר לך אם הוא רואה שינוי. הרבה פעמים אלה נשמעים כמו דברים קטנים, ללכת לישון באותה שעה או לשים לב שאתה מדבר מהר יותר מהרגיל, אבל דווקא הם מה שעוזר לצמצם את מספר הפרקים ואת העוצמה שלהם ולשמור על יציבות לאורך זמן (Geddes & Miklowitz, 2013).

מקורות

• Cruz, T. N., Camelo, E. V., Nardi, A. E., & Cheniaux, E. (2022). Creativity in bipolar disorder: A systematic review. Trends in Psychiatry and Psychotherapy, 44, e20210196. https://doi.org/10.47626/2237-6089-2021-0196
• Geddes, J. R., & Miklowitz, D. J. (2013). Treatment of bipolar disorder. The Lancet, 381(9878), 1672–1682. https://doi.org/10.1016/S0140-6736(13)60857-0
• Merikangas, K. R., Jin, R., He, J.-P., Kessler, R. C., Lee, S., Sampson, N. A., Viana, M. C., Andrade, L. H., Hu, C., Karam, E. G., Ladea, M., Medina-Mora, M. E., Ono, Y., Posada-Villa, J., Sagar, R., Wells, J. E., & Zarkov, Z. (2011). Prevalence and correlates of bipolar spectrum disorder in the World Mental Health Survey Initiative. Archives of General Psychiatry, 68(3), 241–251. https://doi.org/10.1001/archgenpsychiatry.2011.12
• Yatham, L. N., Kennedy, S. H., Parikh, S. V., Schaffer, A., Bond, D. J., Frey, B. N., Sharma, V., Goldstein, B. I., Rej, S., Beaulieu, S., Alda, M., MacQueen, G., Milev, R. V., Ravindran, A., O'Donovan, C., McIntosh, D., Lam, R. W., Vazquez, G., Kapczinski, F., … Berk, M. (2018). Canadian Network for Mood and Anxiety Treatments (CANMAT) and International Society for Bipolar Disorders (ISBD) 2018 guidelines for the management of patients with bipolar disorder. Bipolar Disorders, 20(2), 97–170. https://doi.org/10.1111/bdi.12609