עלייה והגירה: הנפש בין שתי תרבויות

לעזוב את המקום שבו גדלת, את השפה שחשבת בה, את הקשרים שבנית לאורך שנים, ולבוא לארץ חדשה — זהו אחד המהלכים המורכבים ביותר שאדם יכול לעשות. גם כאשר ההגירה נעשית מתוך רצון חופשי ואפילו מתוך שמחה, היא כרוכה בסדרה של אובדנות שלא תמיד מוכרות ומתועדות: אובדן שפת האם כשפת הסביבה, אובדן הרשת החברתית, אובדן הסטטוס המקצועי, אובדן הקרבה הגיאוגרפית למשפחה.

בישראל, שבה עלייה היא חלק מן הנרטיב הלאומי, עולים חדשים לעיתים קרובות נדרשים 'לשמוח' על הגעתם ולהפגין הסתגלות מהירה. הציפייה החברתית יכולה להקשות עליהם לדבר בגלוי על הקושי, על הגעגוע, על תחושת האובדן — ולכן הסבל לרוב נסגר פנימה.

לחץ הסתגלות תרבותי: מה המחקר אומר

הפסיכולוג John Berry פיתח מסגרת תיאורטית השפיעה עמוקות על הבנת החוויה הנפשית של הגירה. במאמרו המשפיע 'Acculturation: Living successfully in two cultures' שפורסם ב-International Journal of Intercultural Relations (2005), הגדיר Berry ארבע אסטרטגיות הסתגלות: אינטגרציה (שמירה על זהות מוצא תוך שילוב בתרבות החדשה), הטמעה (ויתור על זהות המוצא), הפרדה (הסתגרות בתרבות המוצא) ושוליות (ניתוק משתי התרבויות).

Berry מצא שאסטרטגיית האינטגרציה קשורה לרמות הנמוכות ביותר של מצוקה נפשית — ואילו שוליות, שבה האדם אינו שייך לשום תרבות, קשורה לרמות הגבוהות ביותר. ממצא זה חשוב מאד להבנת ההשפעה הנפשית של ניסיונות 'להיטמע' לחלוטין ולמחוק את הרקע התרבותי.

סקירה שיטתית שפורסמה ב-Community Mental Health Journal (2024) ובחנה 53 מחקרים על בני נוער מהגרים מצאה קשרים ברורים בין לחץ הסתגלות תרבותי לבין מגוון רחב של בעיות נפשיות: דיכאון, חרדה, הפרעות אכילה, בעיות התנהגות ורווחה נפשית ירודה. גורמי הגנה כללו שליטה בשפת המדינה הקולטת ורשת חברתית תומכת.

אובדן השפה ואובדן הקול

אחד הממדים הפחות מדוברים של הגירה הוא הפגיעה בכלי הביטוי המרכזי שלנו: השפה. אדם שבארצו היה רהוט, מצחיק, מרגש ומבטא עצמו בדיוק — מגיע לארץ חדשה ופתאום מתקשה להסביר את עצמו, מאבד ניואנסים, מרגיש ילדותי בדיוק בגיל שבו צבר ניסיון וחוכמה.

הקושי הלשוני מוביל לעיתים לתחושת ביטול עצמי — 'כשאני מדבר עברית/אנגלית אני לא ממש אני'. אנשים שהיו בעלי מקצועות יוקרתיים בארצות מוצאם ומתמודדים עם הכרה חוזרת של תעודות, עם עבודה שאינה מתאימה להכשרתם, עם סטטוס חברתי שהצטמק — חווים אובדן זהות שיכול להוביל לדיכאון קליני.

הגעגוע — נוסטלגיה — הוא חוויה אוניברסלית של מהגרים, אך הוא מורכב: לא תמיד מתגעגעים למקום ממשי שקיים, אלא לתחושה של שייכות, להיות מובן בלי להסביר, לאנשים שגדלת איתם. הטיפול הנפשי יכול לעזור להכיר בגעגוע זה ולמצוא דרכים לשמור על חלקים מרכזיים של הזהות גם בתוך ההסתגלות לסביבה חדשה.

דורות שני ואתגר הזהות הכפולה

ילדים שנולדו לאחר ההגירה, או שהגיעו בגיל צעיר, מתמודדים עם אתגרים ייחודיים משלהם. הם גדלים בין שתי תרבויות, לרוב שולטים בשפת הארץ החדשה טוב יותר מהוריהם, ולעיתים מוצאים את עצמם ב'פרדוקס המתרגם' — מסבירים לגורמים רשמיים, מתרגמים מסמכים, ולמעשה הופכים הורים של הוריהם.

מחקרים מצביעים על כך שאצל בני נוער מהגרים, לחץ הסתגלות תרבותי מגיע גם מתוך הבית — כאשר הוריהם ממשיכים בדפוסי תרבות המוצא ומצפים לאותם דפוסים מהילדים, בעוד שהסביבה בבית-הספר ובחברת הבני-גיל מציעה דפוסים שונים. הכיוון אחד מולו הכיוון השני יוצר לחץ פנימי שיכול לגרום לבעיות נפשיות, בעיקר לחרדה ולדיכאון.

תחושת הזהות הכפולה — 'לא שייך לגמרי לשום מקום' — יכולה להיות כואבת, אך גם יכולה להפוך עם הזמן למקור חוסן ועושר ייחודי. עבודה טיפולית עם בני נוער מדור שני שמה לב גם לחוזקות הגלומות בחיים בין-תרבותיים.

טיפול המותאם לחוויה של עלייה והגירה

טיפול נפשי אפקטיבי עבור עולים ומהגרים חייב להיות מודע לתרבות — כלומר לקחת בחשבון את ההקשר התרבותי, לכבד ערכים שמגיעים מן הרקע של המטופל, ולא לאמץ בשתיקה הנחות שמגיעות מן התרבות הדומיננטית.

לעיתים המכשול הגדול ביותר הוא עצם הפנייה לטיפול: בתרבויות מסוימות אין נורמה של פנייה לעזרה נפשית, וייתכן שזה נתפס כחולשה או כבושה. מטפלים שמדברים את שפת המטופל — לא רק שפה ממשית אלא גם שפה תרבותית — מאפשרים קשר טיפולי עמוק יותר.

בישראל פועלים גופים כמו מרכזי בריאות הנפש האזוריים המציעים שירותים בשפות שונות, וכן מטפלים פרטיים דוברי רוסית, אמהרית, צרפתית ועוד. חיפוש מטפל שמבין את רקעך התרבותי הוא לגיטימי לחלוטין ויכול לשפר משמעותית את חוויית הטיפול.

מקורות

• Berry, J. W. (2005). Acculturation: Living successfully in two cultures. International Journal of Intercultural Relations, 29(6), 697–712. https://doi.org/10.1016/j.ijintrel.2005.07.013
• Lerias, D., Ziaian, T., Miller, E., Arthur, N., Augoustinos, M., & Pir, T. (2024). The role of acculturative stress on the mental health of immigrant youth: A scoping literature review. Community Mental Health Journal, 61(3), 462–491. https://doi.org/10.1007/s10597-024-01351-x
• Choy, B., Arunachalam, K., Gupta, S., Taylor, M., & Lee, A. (2020). Systematic review: Acculturation strategies and their impact on the mental health of migrant populations. Public Health in Practice, 2, 100069. https://doi.org/10.1016/j.puhip.2020.100069