PTSD — הפרעת דחק פוסט-טראומטית

יש הבדל בין לזכור אירוע קשה לבין להישאר תקועים בתוכו. אחרי טראומה, רוב האנשים חווים תקופה קשה ובהדרגה חוזרים לתפקד. אבל אצל חלק, המוח ממשיך להתנהג כאילו הסכנה עדיין כאן, כמו צפצוף בלימה שמחזיר אותם לתאונה, חדר עמוס שמזכיר את הפיגוע, והגוף נכנס לכוננות גם שנים אחרי שהאירוע נגמר. זו לא חולשה או חוסר יכולת "להתגבר", אלא מערכת הגנה שממשיכה לפעול מול איום שכבר לא קיים.

מה זה PTSD

PTSD מתפתח אצל חלק מהאנשים אחרי חשיפה לאירוע מסכן חיים, פגיעה חמורה או אלימות מינית, בין אם כקורבן, כעד ראייה, או דרך חשיפה חוזרת לפרטים קשים במסגרת העבודה (כמו צוותי חילוץ). לפי ההגדרה המקובלת, האבחנה כוללת ארבע קבוצות תסמינים: חוויה מחדש (פלאשבקים, סיוטים), הימנעות ממה שמזכיר את האירוע, שינויים שליליים במחשבה ובמצב הרוח, ועוררות יתר (דריכות, בהלה, קושי בריכוז או שינה). התסמינים צריכים להימשך מעל חודש ולפגוע בתפקוד היומיומי כדי לבסס את האבחנה (American Psychiatric Association [APA], 2013).

כמה זה נפוץ

לא כל מי שעובר אירוע קשה מפתח PTSD. סקר בין-לאומי רחב היקף שבחן נתונים ממדינות רבות מצא ששיעור התחלואה המשוער ב-PTSD לאורך החיים עומד על כ-5.6% מהאוכלוסייה הכללית, כשהוא עולה משמעותית באוכלוסיות בסיכון גבוה יותר, כמו ניצולי תקיפה מינית או חיילי קרב (Koenen et al., 2017). חשוב לזכור שהמספר הזה משתנה בהתאם לאוכלוסייה הנבדקת, סוג הטראומה ושיטת המדידה, ולכן מדובר באומדן כללי ולא בנתון קבוע.

למה זה קורה: מה משמר את זה

הסיכוי לפתח PTSD תלוי במספר גורמים, ובהם עוצמת האירוע וסוגו, תמיכה חברתית זמינה אחריו, טראומות קודמות והיסטוריה פסיכיאטרית. מטה-אנליזה מקיפה על גורמי סיכון מצאה שגורמים שקדמו לאירוע, כמו טראומות מוקדמות והיסטוריה פסיכיאטרית, אכן קשורים בסיכון, אך גורמים שפעלו בזמן האירוע או מיד אחריו, כמו חומרת הטראומה, היעדר תמיכה חברתית ולחץ נוסף בחיים, נמצאו קשורים במיוחד בהתפתחות ההפרעה (Brewin et al., 2000).

מעבר לגורמי הסיכון, יש מנגנון שמסביר למה PTSD "נתקע" ולא חולף מעצמו, הימנעות. כשמישהו נמנע ממקום, מצב או מחשבה שמזכירים את הטראומה, החרדה יורדת מיידית, וההקלה הזו מחזקת את התחושה שהסכנה עדיין קיימת, ולכן מעודדת הימנעות גם בעתיד. בפועל, זה בדיוק מה שמונע למידה חדשה שהמצב אינו מסוכן כפי שהוא מרגיש ונחווה, וכך משמר את מעגל ההימנעות שממשיך לשמר את הפחד לאורך זמן. כלומר, הימנעות היא לא רק תסמין של PTSD אלא אחד המנגנונים המרכזיים שמחזיקים אותו במקום, ולכן חלק מרכזי מהטיפולים היעילים נועד בדיוק לשבור את המעגל הזה בהדרגה ובאופן מבוקר (Ehlers & Clark, 2000).

זו גם הסיבה שפלאשבקים כל כך עוצמתיים. בפלאשבק, האדם אינו רק נזכר באירוע אלא עלול לחוות אותו לרגע כאילו הוא מתרחש שוב בהווה, ולא כזיכרון מהעבר (Ehlers & Clark, 2000).

יחד עם זאת, חשוב להדגיש שרוב האנשים החשופים לטראומה אינם מפתחים PTSD כלל. מחקר מכונן בתחום הראה שיכולת התאוששות לאחר טראומה (המשך תפקוד יציב יחסית גם אחרי אירוע קשה) נפוצה הרבה יותר ממה שהניחו בעבר, ומהווה מסלול שונה מהחלמה הדרגתית שבה יש ירידה איטית בתסמינים לאורך זמן (Bonanno, 2004).

טיפול

הקווים המנחים של ה-NICE הבריטי ממליצים על טיפול פסיכולוגי ממוקד-טראומה (בעיקר CBT ממוקד-טראומה או EMDR) כקו ראשון למבוגרים עם PTSD (National Institute for Health and Care Excellence [NICE], 2018). ה-International Society for Traumatic Stress Studies (ISTSS) פרסם קווים מנחים בין-לאומיים ומעודכנים יותר, שפותחו במסגרת סקירה שיטתית רחבה של ספרות המחקר ומגיעים למסקנה דומה, תוך הרחבה גם למניעה מוקדמת ולטיפול ב-PTSD מורכב (ISTSS, 2019). סקירה שיטתית מקיפה של מחקרים מבוקרים מצאה שטיפולים ממוקדי-טראומה יעילים יותר מטיפולים שאינם ממוקדי-טראומה, כששתי הגישות המובילות מציגות יעילות דומה ברמת הקבוצה (Bisson et al., 2013). עם זאת, מדובר בממוצעים על פני מחקרים רבים, התוצאה בפועל משתנה בין אנשים, ותלויה גם בסוג הטראומה ובניסיון המטפל או המטפלת, ולכן ההעדפה האישית היא שיקול מרכזי בבחירה בין השתיים.

ההעדפה לטיפול פסיכולוגי לפני תרופות אינה כלל נוקשה. כשהתסמינים חמורים, כשיש דיכאון משמעותי נלווה, או כשטיפול פסיכולוגי מתאים אינו זמין בפועל, תרופות מסוג SSRI יכולות לשמש, בהתאם לשיקול רפואי, כתוספת מועילה או כחלופה סבירה.

מיתוסים נפוצים

• "רק חיילים מפתחים PTSD": תאונות דרכים, אלימות במשפחה ותקיפה מינית נפוצים לא פחות כגורם.
• "מי שלא זוכר את האירוע בבירור לא סובל מטראומה": ניתוק וקשיי זיכרון הם עצמם תסמין אפשרי, לא סתירה לאבחנה.
• "הזמן לבד מרפא": אצל חלק כן, אבל תסמינים שנמשכים מעבר לחודש ופוגעים בתפקוד פחות סבירים שייעלמו מעצמם.

חשוב לדעת

לא כל מי שמתמודד עם PTSD נראה אותו דבר. יש שמדווחים על עוררות ודריכות מוגברת שמתפרשת אצלם כתחושת "מוכנות" מתמדת לסכנה, אבל קלינית, דריכות מתמשכת כזו בדרך כלל גובה מחיר בפועל, כמו עייפות, חרדה כרונית וקושי לווסת תגובות, ולא בהכרח יתרון. יש גם כאלה שמדווחים על צמיחה אישית בעקבות הטיפול. בכל מקרה, ההפרעה לא מגדירה את מי שחי איתה. כדאי לפנות לעזרה כשיש פלאשבקים חוזרים, הימנעות שמצמצמת את החיים, או דריכות מתמשכת.

PTSD אינה כשל באומץ או בעמידות, אלא מצב שבו מנגנוני ההגנה של הגוף והמוח ממשיכים להגיב כאילו האיום עדיין קיים, גם כשהוא כבר חלף. טיפול ממוקד-טראומה נועד לעזור למערכת התגובה לאיום ללמוד שהאירוע שייך לעבר ואינו מהווה סכנה בהווה.

מקורות

• American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th ed.). https://doi.org/10.1176/appi.books.9780890425596
• Andrews, B., Brewin, C. R., Philpott, R., & Stewart, L. (2007). Delayed-onset posttraumatic stress disorder: A systematic review of the evidence. American Journal of Psychiatry, 164(9), 1319–1326. https://doi.org/10.1176/appi.ajp.2007.06091491
• Bisson, J. I., Roberts, N. P., Andrew, M., Cooper, R., & Lewis, C. (2013). Psychological therapies for chronic post-traumatic stress disorder (PTSD) in adults. Cochrane Database of Systematic Reviews, 12, CD003388. https://doi.org/10.1002/14651858.CD003388.pub4
• Bonanno, G. A. (2004). Loss, trauma, and human resilience: Have we underestimated the human capacity to thrive after extremely aversive events? American Psychologist, 59(1), 20–28. https://doi.org/10.1037/0003-066X.59.1.20
• Brewin, C. R., Andrews, B., & Valentine, J. D. (2000). Meta-analysis of risk factors for posttraumatic stress disorder in trauma-exposed adults. Journal of Consulting and Clinical Psychology, 68(5), 748–766. https://doi.org/10.1037/0022-006X.68.5.748
• Ehlers, A., & Clark, D. M. (2000). A cognitive model of posttraumatic stress disorder. Behaviour Research and Therapy, 38(4), 319–345. https://doi.org/10.1016/S0005-7967(99)00123-0
• International Society for Traumatic Stress Studies. (2019). Posttraumatic stress disorder prevention and treatment guidelines: Methodology and recommendations. https://istss.org/wp-content/uploads/2024/08/ISTSS_PreventionTreatmentGuidelines_FNL-March-19-2019.pdf
• Koenen, K. C., Ratanatharathorn, A., Ng, L., McLaughlin, K. A., Bromet, E. J., Stein, D. J., et al. (2017). Posttraumatic stress disorder in the World Mental Health Surveys. Psychological Medicine, 47(13), 2260–2274. https://doi.org/10.1017/S0033291717000708
• National Institute for Health and Care Excellence. (2018). Post-traumatic stress disorder (NICE guideline NG116). https://www.nice.org.uk/guidance/ng116
• World Health Organization. (2019). ICD-11: International classification of diseases (11th revision): 6B41 Complex post-traumatic stress disorder. https://icd.who.int/browse11/l-m/en