קשיי זוגיות — כשהאהבה לא מספיקה לבד

כשמשהו לא עובד בזוגיות, זה לא נשאר בין שני האנשים. זה מחלחל לשינה, לעבודה, למצב הרוח, ובסוף גם לתחושת הערך העצמי. זו אחת הסיבות שקושי זוגי כל כך מתיש, הוא כמעט אף פעם אינו "רק" בעיה בין שניים.

למה אנחנו רבים כל הזמן?

לרוב אין לזה סיבה אחת. קשיים זוגיים נבנים במפגש בין לחצים חיצוניים לבין הדרך שבה כל אחד מגיב אליהם. מעבר דירה, לחץ כלכלי, לידת ילד, שעות עבודה ארוכות או מחלה יכולים לשנות את שיווי המשקל של הקשר כמעט בין לילה. לעיתים המתח מתרכז סביב נושא מוגדר (חלוקת העומס בבית, הקרבה למשפחות המוצא, כסף או מיניות), ולעיתים הוא מפוזר וקשה להצביע עליו.

והאמת הפחות נעימה היא שרוב הריבים אינם נובעים מהיעדר אהבה, אלא מחוזה סמוי שאיש מכם לא חתם עליו. כל אחד מגיע עם תסריט משלו ל"איך זוגיות אמורה להיראות", מי שוטף כלים, איך נראים החגים, כמה זמן ביחד נחשב מספיק. וכשבן או בת הזוג מפספסים תסריט שמעולם לא הוקרא בקול, נולדת אכזבה שקטה שקשה אפילו לנסח.

מעל הכול חשוב לזכור שקושי זוגי ומצב נפשי אישי שזורים זה בזה. מצוקה בזוגיות מגבירה סימפטומים של דיכאון וחרדה, וקושי נפשי של אחד מבני הזוג משפיע על הקשר כולו (Lebow et al., 2012). זו מערכת שמזינה את עצמה, ולכן לעיתים כדאי לטפל בשני המישורים במקביל.

מתי מריבה הופכת לבעיה

לא כל מריבה היא בעיה, ולא כל תקופה קשה מבשרת סוף. מה שקובע הוא לא אם רבים, אלא איך. יש ארבעה דפוסי תקשורת שמנבאים פרידה מוקדמת בדיוק כמעט מפחיד, בכינוים המוכר "ארבעת הפרשים", על שם מחקריהם של ג'ון גוטמן ורוברט לוינסון: ביקורת (תקיפת האופי במקום ההתנהגות), בוז (זלזול, לגלוג ותחושת עליונות), הגנתיות (הדחת אחריות) ונסיגה (סגירה רגשית ויציאה מהשיחה) (Gottman & Levenson, 2000). זו שורת מחקר משפיעה, אבל לא הסיפור כולו, לצידה יש גישות שמדגישות רגש והתקשרות, ונגיע אליהן מיד.

הדפוסים שחוזרים שוב ושוב

מה שמתיש זוגות רבים אינו ריב בודד אלא התחושה ש"כל ריב נגמר בדיוק אותו דבר". כמה דפוסים חוזרים במיוחד.

• מחזור של תגובה-נגד: אחד מגיב לכעס בכעס, השני נעלב ונסוג, וזה מזין את זה. הנושא מתחלף, הכביסה, ההורים, הכסף, אבל הריקוד עצמו זהה, והתוצאה ידועה מראש.
• ניתוק רגשי הדרגתי: לא כל קושי רועש. לעיתים הוא לובש צורה של אדישות, היעדר סקרנות או תחושת "יחד לבד". דווקא משום שאין ריב גדול להצביע עליו, הניתוק הזה קשה לזהות, רק שקט שהולך ומתרחב.
• פערי ציפיות שלא נסגרו: כשהנחות שלא נאמרו נכשלות שוב ושוב, האכזבה הופכת מתקרית חד-פעמית לרקע הקבוע של הקשר, עד שקשה כבר לזכור מתי היא התחילה.

מה מסתתר מתחת לריב?

לרוב, לא הכלים והכביסה. תיאוריית ההתקשרות מסבירה למה הדפוסים חוזרים בעקשנות כזו. אנחנו מגיעים לקשר עם צורך עמוק לדעת שבן או בת הזוג נגישים, קשובים ונמצאים שם כשקשה. כשהצורך הזה מאוים, המוח מגיב כמו לאיום ממשי, אחד רודף אחר קרבה בעוצמה גוברת, השני מתרחק כדי להתגונן, וככל שאחד רודף, כך השני בורח. מתחת לריב "על הכלים" מסתתרת בדרך כלל שאלה שקטה, האם אכפת לך ממני, האם את איתי כשאני צריך.

ההבנה הזו עומדת בבסיס EFT (טיפול ממוקד רגש לזוגות), אחת הגישות הנחקרות ביותר בתחום (Johnson et al., 1999). במקום להתמקד רק במיומנויות תקשורת, EFT עוזרת לזוג לזהות את מעגל ההתרחקות ולגעת בצורך הרגשי שמתחתיו.

כשקושי הוא לא "בעיה בתקשורת"

לא כל קושי זוגי הוא בעיה בתקשורת שאפשר לשפר עם הכלים הנכונים. יש מצבים שבהם הבעיה אינה סימטרית, ואז הטיפול הזוגי אינו הכתובת הראשונה, ולעיתים אף עלול להזיק. אלימות פיזית או מינית, שליטה כופה (בידוד מחברים וממשפחה, פיקוח על כסף, על הטלפון או על יציאות מהבית), הפחדה שיטתית או התמכרות פעילה שמסכנת את הבית, כל אלה דורשים קודם כול מענה שמעמיד את הבטיחות במרכז, לא שיחה משותפת שבה שני הצדדים "אחראים במידה שווה".

אם את או אתה מזהים בקשר פחד, הליכה מתמדת על ביצים או תחושה שאסור להתנגד, זה אות לפנות לעזרה מקצועית פרטנית ולגורמי סיוע ייעודיים, ולא רק לטיפול זוגי. ההבחנה הזו חשובה, זוגיות קשה אפשר לשקם, אבל בטיחות קודמת לכול.

האם טיפול זוגי באמת עובד?

כן. כ-70% מהזוגות שמגיעים לטיפול חווים שיפור, בשיעורים דומים לטיפול פרטני ועדיפים בבירור על היעדר טיפול (Lebow et al., 2012). שתי הגישות המרכזיות מגובות במחקר, זו של גוטמן, שמתמקדת בתקשורת ובמיומנויות מדידות, ו-EFT, שמתמקדת בהתקשרות וברגש. ב-EFT נמצאה השפעה חזקה במיוחד על שביעות הרצון הזוגית (Johnson et al., 1999). שתיהן עוזרות בסכסוכים חוזרים, בניתוק, בחוסר אינטימיות ובמשברים ממוקדים כמו בגידה.

מקובל לומר שהטיפול מצליח יותר כשפונים מוקדם, לפני שהניתוק עמוק, וזה נכון בגדול. אבל זו אינה גזירת גורל, זוגות רבים משקמים קשר גם אחרי שנים של מרחק, כל עוד שניהם מוכנים לנסות.

מתי כדאי לפנות לעזרה

הסימן המובהק שלא כדאי לחכות הוא חזרתיות בלי פתרון, כשאותו ריב חוזר שוב ושוב, כשמרגישים זרים בבית, כשאחד הצדדים כבר לא מאמין שאפשר אחרת. רבים דוחים את הפנייה בתקווה ש"זה יסתדר לבד". בפועל, מחקר עדכני מצא שזוגות פונים לטיפול בממוצע כ-2.7 שנים מרגע שהקשיים נעשו רציניים (Doherty et al., 2021), זמן קצר בהרבה מההנחה הישנה שלפיה זוגות ממתינים שש שנים, אך עדיין מספיק כדי שדפוסים שליליים יתקבעו. ואין סיבה לפסימיות, גם מי שהמתין זמן רב יכול להיעזר, בייחוד כששני בני הזוג מביעים נכונות לעבוד על הקשר.

הזמן הטוב ביותר לפנות אינו בהכרח רגע המשבר. יש ערך מיוחד בפנייה מוקדמת, מתוך בחירה לחזק את הקשר, ולא רק מתוך כיבוי שריפות.

מקורות

• Doherty, W. J., Harris, S. M., Hall, E. L., & Hubbard, A. K. (2021). How long do people wait before seeking couples therapy? A research note. Journal of Marital and Family Therapy, 47(4), 882–890. https://doi.org/10.1111/jmft.12479
• Gottman, J. M., & Levenson, R. W. (2000). The timing of divorce: Predicting when a couple will divorce over a 14-year period. Journal of Marriage and Family, 62(3), 737–745. https://doi.org/10.1111/j.1741-3737.2000.00737.x
• Johnson, S. M., Hunsley, J., Greenberg, L., & Schindler, D. (1999). Emotionally focused couples therapy: Status and challenges. Clinical Psychology: Science and Practice, 6(1), 67–79. https://doi.org/10.1093/clipsy.6.1.67
• Lebow, J. L., Chambers, A. L., Christensen, A., & Johnson, S. M. (2012). Research on the treatment of couple distress. Journal of Marital and Family Therapy, 38(1), 145–168. https://doi.org/10.1111/j.1752-0606.2011.00249.x